פסק-דין בתיק ת"א 53010/03

תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, לתשלום סך של 201,096 ש"ח בגין חוב שנותר בחשבונה של חברה (הנתבעת 1), ולא סולק.

כנגד הנתבעת 1 עוכבו ההליכים, לאחר שהתברר כי היא מצויה בהליכי פירוק, כאמור בהחלטתו של כב' השופט יפרח מיום 27.10.05.

כנגד הנתבע 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, כך שבפועל, ההליכים התנהלו אך ורק נגד הנתבע 3, מר אבוטבול משה (" הנתבע").

על פי האמור בכתב התביעה ותצהירי הצדדים, הנתבע ערב לחובותיה של החברה כלפי הבנק, בשל היותו  בעל מניות בה.

מקורו של החוב אשר נוצר בחשבון העו"ש של החברה, הוא באשראי ובהלוואות שהבנק העניק לה מעת לעת.

בתאריך 5.11.98, חתם הנתבע על כתב ערבות יחד עם הנתבע הנוסף, מר יוסי כהן, לכל חובותיה של החברה, וזאת ללא הגבלה בסכום.

כתב הערבות צורף לכתב התביעה, ואמיתותו אינה מוכחשת על ידי הנתבע.

אין מחלוקת, כי בשלושה תאריכים שונים העניק הבנק לחברה הלוואות בסך 400,000 ש"ח ביום 25.1.01, בסך 150,000 ש"ח ביום 27.12.02, ובסך 183,000 ש"ח ביום 11.6.03.

יתרת החוב בחשבונה של החברה, ביום הגשת התביעה, היתה כדלקמן:

סך של 122,402 ש"ח בחשבון העו"ש, סך של 257,174 ש"ח בגין ההלוואה הראשונה, סך של 92,805 ש"ח בגין ההלוואה השניה, וסך של 187,142 ש"ח בגין ההלוואה השלישית.

הבנק מימש חלק מהבטחונות שהועמדו לזכותו על ידי החברה. כתוצאה מכך, סולקה מלוא יתרת החוב בחשבון העו"ש, ונפרעו שתי הלוואות, אך לא ההלוואה מיום 25.1.01 שהיתה בזמנו על סך של 400,000 ש"ח, והיתרה בגינה ביום הגשת התביעה עמדה על סך של 201,096 ש"ח. בגין יתרה זו הוגשה התביעה על ידי הבנק.

טענות הנתבע:

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, וניתנה לו רשות שהוגבלה לשתי טענות:

א. ערבותו של הנתבע להלוואה מיום 11.6.03 בסך 183,000 ש"ח, פקעה עם פרישתו מהחברה, עליה הודע לבנק. בנסיבות אלה סבור הנתבע, כי יש להתעלם מההלוואה מיום 11.6.03, ולראות בבטחונות שניתנו לבנק כבטחונות מספיקים לכיסוי חובו במועד הפרישה מהחברה.

ב. ההלוואה מיום 11.6.03 ניתנה בהעדר חתימתו על הסכם ההלוואה, וגם מטעם זה לא ניתן לחייבו בפרעונה.

פרישתו של הנתבע מהחברה:

אין מחלוקת של ממש לגבי הטענה, כי הנתבע פרש מהחברה בשנת 2003. הסכם הפרישה מיום 23.5.03 צורף כנספח א' לתצהירו של הנתבע, וממנו עולה כי הנתבע העביר את כל מניותיו בחברה לשותפו יוסי כהן, והתפטר מתפקידו כמנהל וכדירקטור בחברה.

הנתבע העיד, כי עובדת פרישתו מהחברה נמסרה למנהל הבנק ולפקידיו, במהלך ישיבת עבודה שקיים עימם ביום 27.5.03, בהשתתפות מר רחמים רווח מנהל הסניף וירדנה וייס מנהלת העסקים בו.

פגישה זו מכונה על ידי הנתבע "היום הקובע", אשר ממנו ואילך הוא סבור כי אין לראותו  כאחראי לחובות החברה (סעיף 10 לתצהיר הנתבע).